בתערוכה "אהבה בחולות" מזמינה מרגנית את הצופה לחוות אהבה, לחוות נוכחות מלאה עם מה שקורה ברגע הזה. לשחרר אחיזה ממחשבות, רגשות, דאגות עבר ועתיד ולהיפתח לתמימות ולסקרנות לרגע הנוכחי, לכאן ועכשיו.

​

בתערוכתה הנוכחית מתמקדת האמנית בביטויי האהבה השונים בין אדם לאדם, בין אדם למקום ובין אדם לאלוהיו. בין עבודותיה פסלים המציגים אהבה רומנטית, אהבת גברים, אהבת נשים, אהבת הורה וילד, אהבת הטבע, אהבת אדם ואהבה שאינה מבקשת דבר.

 

האמנית מפסלת אהבה בחומר שאף הוא חסר יציבות ונעלם אט אט על ידי כוחות הטבע השונים.
 

באמצעות הפיסול בחומר כה שברירי, עוסקת האמנית בנושאים אישיים, נושאים שיש בהם אהבה, תשוקה ואינטימיות, התמסרות, נוכחות וארעיות.

 

במציאות של חוסר ודאות בה אין עוגנים להיאחז בהם, היצירה על שפת המים מעמיקה ומחדדת את מה שנמצא בהשג ידנו: היכולת להיות במלאות ברגע הנוכחי ולשחרר מטענים מיותרים מעבר/ עתיד.

 

הצפייה בהשתנותו המתמדת של החוף, לאורך שעות היום ולאורך עונות השנה, מעניקה פרופורציות והבנה לגבי מעגל החיים ומחדדת את היותנו חלק מהטבע, חלק מהשלם, חלק מהמחזוריות הבלתי נמנעת של לידה ומוות.

 

לדברי האמנית, "לפסל בחול זה להסכים לאבד. לוותר על "שלי", להיות בנוכחות עם מה שיש, עם כוחות הטבע שפועלים יחד איתי, כרקמה אחת חיה ורוטטת. להסכים לשחרר החזקה שוב ושוב, ויחד עם זה להסכים לתנועת החיים העוצמתית לפרוץ מכל הכוונים.
 

התחלתי ליצור בתקופה של אי ודאות, אישית וחברתית. התמודדתי עם פחד ואובדן של אנשים קרובים. תוך כדי עבודה עם החול הבנתי שההסכמה לשחרר את הפסל למים ולרוח כל פעם מחדש, עזרה לי לעבד את האבל האישי. הבנתי שעבודת הפיסול שנעשית תוך מתח מתמיד בין היצירה לבין ידיעת סופה המתקרב, מכניסה משחקיות ושחרור לתוך עבודת היצירה, ומכאן לחיים".